האופנה החיפאית מרימה את ראשה: תצוגת בוגרי ויצו
תצוגת האופנה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בויצו מוכיחה כי אפשר לקיים אופנה מרהיבה ומקורית מחוץ למרכז. סיקור התצוגה והקולקציות המעניינות ביותר
ביום חמישי האחרון (ה7.7) חלה תצוגת האופנה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה, בראשותה של חוקרת האופנה רחל גץ סלומון, במוסד האקדמי ויצו חיפה. בתצוגת האופנה, הציגו 17 סטודנטיות וסטודנט אחד שזה עתה סיימו את לימודיהם במחלקה, את קולקציות הגמר המרשימות שלהם.
כיאה למוסד אקדמי חיפאי, תצוגת האופנה של בוגרי המחלקה התקיימה באצטדיון סמי עופר שבחיפה, לוקיישן שככל הנראה נבחר בקפידה ומעלה מספר סוגיות חשובות. ראשית כל, זו השנה השנייה בלבד שבה תצוגת האופנה של בוגרי ויצו מתקיימת בעיר חיפה. לפני כן, המחלקה לעיצוב אופנה נהגה לקיים את התצוגה במרכז ולהתאים עצמה לקהל העיתונאים התל אביבי הלוא הוא "הברנז'ה הקלאסית".
החשיבות של אופנה לוקאלית הינה עצומה. לרוב, כאשר מדברים בישראל על אופנה מקומית, מתכוונים לאופנה ישראלית ככלל אך חשוב לזכור שכיום, רוב המעצבים מתבססים בתל אביב שהפכה בשנים האחרונות ל"בירת האופנה הישראלית" ולכן חשוב לתת מקום לעיצוב, תרבות ואופנה גם באזורים הפריפריאליים יותר.
שנית, אצטדיון "סמי עופר", האצטדיון השני בגודלו בארץ, אינו המקום הטיפוסי להפקת תצוגת אופנה קלאסית. אמנם, התצוגה לא קרתה על הדשא כפי שחשבתי, דבר שהיה יכול להעצים את מסר התצוגה, אך היה ניתן לראות מן חלונות הזכוכית את מגרש הכדורגל וכיסאות האצטדיון, דבר מעניין בפני עצמו.
אם בעבר, כדורגל ואופנה נחשבו לניגודים מוחלטים, ההחלטה ליצור תצוגת אופנה באצטדיון כדורגל היא על גבול הגאונית. עולם הכדורגל, שבמשך שנים נחשב לתחום גברי ואף כזה שמנכיח סטריאוטיפים של גבריות פרימיטיבית ורעילה, השתלב יחד עם האופנה, הנחשבת לתחום "נשי" מובהק. בכך, גם אם לא התכוונו, המרכז האקדמי ויצו הצליח לשבור מוסכמות מגדריות ולייצר קונספט חדשני וייחודי.
כפי שנוצר קונספט התצוגה הכללי, גם בוגרי המחלקה הצליחו ליצור מסר ייחודי בקולקציות הגמר שלהם. כל סטודנט בחר לעסוק בעולמו הפנימי ובמגמות האופנה המרכזיות שבוערות בו. יש לציין כי נראו לא מעט קולקציות מעניינות עם מסרים מיוחדים שהבוגרים יצרו, ביניהן נראו על המסלול: קולקציית הגמר "אני לא גיבור" של גל בוזי העוסקת בפוסט טראומה צבאית ומשלבת סממנים צבאיים יחד עם בדים קלילים, שירל אברג'ל שבחרה לעסוק בגלגול חייו של ההומלס ויצרה מעין גגונים עשויי שמיכת פוך, תוג'אן מוסלמאני שיצרה פריטים עם חיתוכים המהווים "חלקי פאזל" לא מחוברים, דימוי לתקשורת משובשת ושחר בר לב שיצרה את הקולקציה "ידיים זרות" העוסקת בנפגעות תקיפה מינית. ישנן עוד 3 קולקציות שבלטו במיוחד ועליהן בחרתי להרחיב.
רותם בר
קולקציית הגמר של רותם בר "Tata Gunsta", עוסקת במשאיות ה"טאטא" ההודיות. משאיות אלו הינן משאיות צבעוניות ומקושטות, כל אחת בדרכה שלה ומהוות לא רק כלי תחבורה אלא בית, קורת גג ומקדש לתפילה. בקולקציה, משתמשת בר במשאיות אלו כדימוי לעושר התרבותי ולתרבות הרחוב ההודית.
על פי בר: "בפרויקט שלי בחרתי להראות ולהמחיש את העושר התרבותי המשמש כפיצוי על העבודה שהנהגים שייכים לקאסטה (מעמד) נמוכה". בכך מבטאת בר את הרצון ליצור פרספקטיבה חדשה כלפי בני המעמד הנמוך, שהרבה פעמים מסופקים דרך עושר פנימי ומתמלאים בשמחה מהדברים הקטנים.
בקולקציה, נראו פריטים מבדים צבעוניים, מכנסיים רחבים, טכניקות מעניינות המשלבות חבלים דקים וחומרים ממוחזרים העשויים מצמיגים, שקי אורז וכו.
סתיו לוי
קולקציית הגמר "אימפרסיוניזם אורבני" שיצרה סתיו לוי עוסקת בזרם האמנות האימפרסיוניסטי ובצורת הביטוי שלו כיום. אימפרסיוניזם, זרם אמנות המתמקד בהתרשמות האדם בטבע ובסביבתו, נולד במאה ה19, כשאמנים רבים בחרו לראשונה לצאת מהסטודיו שלהם ולצייר את מה שקורה בחוץ. כך בחרה לוי, תושבת חיפה, להסתכל על סביבתה- המקשרת בין טבע לעיר, תוך כדי תנועה וליצור מערכות לבוש בהשראתה.
כמתבקש מקולקציה אשר לוקחת השראה מעולם האמנות, הקולקציה אינה "מוכנה ללבישה" Ready to Wear)) אך ניתן לראות תהליכים עיצוביים ואמנותיים רבים שנעשו ובמיוחד ניתן לראות את המחקר העמוק שעשתה לוי בכל הקשור לצבע וצורה, לקיחת השראה מהמרחב ותרגום אותם תהליכים לצלליות לבוש וגזרות מתוחכמות.
מאיה כסיף
לאחר סיקור קולקציות הגמר של בוגרי ויצו, שנקר ובצלאל כאחד, אפשר לומר שמגמת הקיימות היא ככל הנראה המגמה החזקה ביותר בכל בתי הספר לעיצוב אופנה בישראל. ואכן, יש לכך סיבה טובה: משבר האקלים רק הולך ומחריף, הסביבה מזדהמת ולתעשיית האופנה יש בזה חלק לא קטן, בין אם מדובר בכמויות עצומות של פסולת טקסטילית וייצור המוני, ניצול וסחר לא הוגן או אפילו העובדות שבשטח, שמראות שתעשיית האופנה היא התעשייה המזהמת השנייה בגודלה.
מאיה כסיף, בוגרת המחלקה, עוסקת בדיוק בנושא הזה. בקולקציית הגמר שלה "Blue Sea", או בתרגום "ים כחול', מדברת כסיף על היותה גולשת גלים, הנתקלת לא מעט בפסולת ימית הנאגרת בחופים ובמי הים. בקולקציה, כסיף מותחת ביקורת על תעשיית האופנה המזהמת ובמקביל גם על תעשיית הדייג, שממנה לקחה מספר אלמנטים.
הקולקציה, אינה רק מותחת ביקורת באופן סותר, אלא עצמה עשויה מפסולת שנפלטה אל החוף ומחומרים שאספה כסיף בחופי הים. הקולקציה, שנועדה לקדם מודעות וערכים למען שמירה על הטבע והים כוללת מוטיבים של רשתות דייג, שקיות פלסטיק ופיתיונות דייגים שמהם יצרה כסיף מערכות לבוש אלטרנטיביות ומרהיבות.
