משחק הכיסאות: תופעת מנהלי הקריאייטיב המתחלפים
- thereallabelblog
- Dec 13, 2024
- 4 min read
מנהלי קריאייטיב בתעשיית האופנה נוטים להחליף תפקידים רבים במהירות, תופעה שקיבלה את הכינוי "כיסאות מוזיקליים". אז למה זה קורה?
המונח "משחק הכיסאות" משמש אותנו בשנתיים האחרונות כדי להסביר את התזוזה הבלתי נגמרת של מנהלי הקריאייטיב בתעשיית האופנה מבית אופנה אחד לאחר - ממש כמו משחק הילדים המוכר. שנת 2024 הביאה עימה חילופי תפקידים רבים בתעשיית האופנה, שכן חלק ממנהלי הקריאייטיב יוצרים לעיתים קולקציה אחת בלבד - ועוזבים מיד אחר כך את בית האופנה. אבל למה בעצם התופעה הזו קורית?
אתמול, התבשרנו על עזיבתו של מת'יו בלייזי את בית האופנה האיטלקי בוטגה ונטה, ועל כניסתה של לואיז טרוטר, מנהלת הקריאייטיב הקודמת של Carven, לכותלי בית האופנה. לא עברה שעה - ופורסם כי בלייזי מונה לתפקיד מנהל הקריאייטיב של בית האופנה הגדול מכולם - שאנל.
בלייזי, שהצטרף לבוטגה ונטה בשנת 2019 כמנהל קו הרדי טו וור, תחת ניהולו של דניאל לי (שלימים עבר לברברי), מונה בשנת 2021 לתפקיד מנהל הקריאייטיב של בית האופנה - והצליח לשמור על המורשת המופלאה של בית האופנה, לצד זיהוי הטרנדים החמים ביותר והיכולת ליצור אופנה אמנותית אך גם מסחרית. נודע כי בלייזי ייכנס לתפקידו באפריל 2025, כשהקולקציה הראשונה שיציג תיחשף רק באוקטובר 2025.
המינוי של בלייזי בבית אופנה ענק כמו שאנל הוא בשורה משמעותית שמסמלת עידן חדש בבית האופנה, כאשר היכולות שלו לחלוטין תואמות בית אופנה בסדר גודל שכזה ומסוגלות למנף את בית האופנה. למרות זאת, המינוי מעלה גם מספר שאלות חשובות. בלייזי מחליף את וירג'יני ויארד, מנהלת הקריאייטיב הקודמת של שאנל וסגניתו המיתולוגית של קרל לגרפלד, שעד היום מזוהה עם בית האופנה.
בניגוד להלך הרוח הנהוג בתעשיית האופנה בימים אלו, בעבר מנהל קריאייטיב של בית אופנה שימש גם כשגריר המותג והפנים המזוהות איתו. לגרפלד, שעבד כמנהל הקריאייטיב של שאנל במשך 36 שנים, הצליח ליצור זהות ברורה ומגובשת לבית האופנה, בזכות השנים הרבות שהקדיש למותג ובזכות היכולת שלו לשמור על הדנ"א הייחודי שלו, לצד חידושים שונים שהכניס לאורך השנים – כמו תצוגות גרנדיוזיות בדמות תחנת חלל, חוף ים או סופרמרקט.
ההחלטות היצירתיות שקיבלו מעצבים כמו לגרפלד טרום עידן הכיסאות המוזיקליים, שינו את אופיו של בית האופנה לחלוטין – לעיתים למשך עשורים שלמים. מנהלי הקריאייטיב היו הלב הפועם של מותג האופנה, ולא רק מעצבים מתחלפים שמכתיבים את הטון ועוזבים כעבור שנה.
כנראה שאחת הסיבות לתופעה נובעת מהאובססיה הגדולה ביותר של תעשיית האופנה – חידושים ושינויים. תעשיית האופנה מבוססת על שינויים וחידושים – יום אחד אתה בפנים ויום אחר אתה בחוץ – בדיוק כפי שטרנדים משתנים ואייקוני אופנה הולכים ובאים. זו גם הסיבה לאובססיה של תעשיית האופנה עם נעורים - מה שמסביר גם את מודל היופי הנוכחי והחזרה לשעבר שתעשיית האופנה חווה בימים אלו בכל הקשור לגיוון וייצוג מגוון רחב של דוגמנים.
אחד אחרי השני, מנהלי הקריאייטיב עוזבים ונכנסים לבתי האופנה היוקרתיים – ג'ון גליאנו שעזב את מרג'יאלה, גלן מרטנז שעזב את Y project וקים ג'ונס שעזב את פנדי, לצד ג'וליאן קלאוזנר שנכנס לדריס ואן נוטן, היידר אקרמן שנכנס לטום פורד ושרה ברטון שנכנסה לז'יבנשי.
מנקודת המבט של בתי האופנה, העניין הוא די ברור – ישנו רצון למשוך דור חדש של לקוחות ולקבל תוצאות של שגשוג מסחרי – על ידי מינוי מנהל קריאייטיב חדש. עם זאת, קיים פער ניכר ומשמעותי בין הרצון של בתי האופנה לשכור מנהל קריאייטיב חדש ורענן לבין הדרישות של מנהלי הקריאייטיב הצעירים – שנוטים לעזוב את בתי האופנה במהירות או לפתוח מותגי אופנה משלהם.
דוגמה לכך הוא מעצב האופנה הצעיר לודוביק דה סן סרנין, ששרד עונה אחת בלבד בבית האופנה החתרני אן דמולמיסטר – אך מנהל מותג אופנה אדג'י ובועט משלו – ולאחרונה אף פורסם כי יעצב את הקולקציה הבאה בבית האופנה ז'אן פול גוטייה, שהמציא קונספט מעניין שמתכתב עם תופעת הכיסאות המוזיקליים.
גוטייה החליט לפרוש מבית האופנה הנושא את שמו וליצור קונספט חדש, בו הוא ממנה בכל עונה מנהל קריאייטיב אחר שמעצב במקומו את הקולקציה. עד כה, גוטייה מינה מספר מעצבים מוכשרים וצעירים שעיצבו קולקציה אחת בלבד – סימון רושה, ניקולה דה פליצ'ה (מנהל הקריאייטיב של קורז'), ג'וליאן דוסנה (מנהל הקריאייטיב של ראבן), אוליבייה רוסטאן (מנהל הקריאייטיב של בלמיין) ועוד.
ייתכן שהתופעה קשורה גם לעידן הרשתות החברתיות, שבו וויראליות היא ערך מרכזי – אליו בתי האופנה שואפים לפני הכל. נדמה כי השיקולים של בתי האופנה והתאגידים הגדולים שמחזיקים בהם, הפכו להיות שיווקיים: איזה מנהל קריאייטיב יודע ליצור רגעים וויראליים בסושיאל או סרטונים יצירתיים בטיקטוק?
עידן הרשתות החברתיות, בו כולנו גוללים את הפיד עשרות פעמים בדקה, יוצר תרבות של חוסר שקט ומגביר את הרצון לחדש כל הזמן. האופנה האולטרה מהירה, כמו שיין למשל, מצליחה לחדש כל הזמן בשל המאפיינים שלה – אך האם זה מה שאנחנו מצפים גם מבתי האופנה שיוצרים אופנה איטית ואיכותית?
סיבה נוספת לתופעה קשורה בכלל לעידן הסלבס שמתמנים לתפקידים של מנהלי קריאייטיב. הבולט ביותר שבהם, מעבר לסלבס שמעצבים קולקציות קפסולה חד פעמיות, הוא הזמר פארל וויליאמס, שמשמש כמנהל הקריאייטיב של מחלקת הגברים של לואי ויטון. "אני לא מעצב, אני מנהל קריאייטיב", אמר בעבר פארל בפודקאסט של ווג. ניתן להגיד הרבה דברים על הבחירה של לואי ויטון בפארל וויליאמס – אך הוא לחלוטין מודע לעצמו. פארל אינו מעצב אופנה, אלא מנהל קריאייטיב – תפקיד שבעבר גילמו מעצבי אופנה בלבד, וכיום הפך לתפקיד יצירתי כללי שגבולותיו נמתחו.
המינוי המדובר של מת'יו בלייזי יכול לשנות את בית האופנה, שכן הוא אחד המעצבים המוכשרים אי פעם – אך לא בטוח שתהיה לו השפעה כפי שהייתה לקרל לגרפלד. עידן הכיסאות המוזיקליים בתעשיית האופנה טרם נגמר וסביר להניח שיהיו עוד הפתעות רבות ומנהלי קריאייטיב שונים שבאים והולכים – אך דבר אחד בטוח: הפיטורים והמינויים המהירים מאותתים לנו על סיומה של תקופה ושינוי מהות התפקיד של מנהל קריאייטיב בתעשיית האופנה.
Comentários