סוד המסתורין של מרג'יאלה
- thereallabelblog
- Jul 12
- 5 min read
הקולקציה הראשונה של המעצב גלן מרטנז בבית האופנה הצליחה ליצור רגע בלתי נשכח, שמסמל ציון דרך משמעותי עבור תעשיית היוקרה. כך אפקט המסתורין יצר אלמנט דרמטי במיוחד - שמתחבר באופן בלתי נמנע למייסד המותג מרטין מרג'יאלה
קולקציית ארטיסנל סתיו 2025 של מרג'יאלה, בניצוחו של מנהל הקריאייטיב החדש של בית האופנה, גלן מרטנז, הצליחה לעורר את החשיבה שלנו ולתת לנו רגע קסום ומיוחד של פלא אוונגרדי ומרתק - באופן שכבר לא קורה בתעשיית האופנה לעיתים קרובות.
גלן מרטנז, מייסד בית האופנה Y Project (שנסגר מאז) והמעצב הראשי של דיזל, הציג את קולקציית הבכורה שלו במרג'יאלה - כשעל כתפיו מונחת אחריות גדולה, לצד ציפייה משמעותית מצד תעשיית האופנה. ואיך לומר? מרטנז התעלה על המקור.
בקולקציה שכללה 49 מערכות לבוש מופלאות ומעניינות, מרטנז יצר שילוב פנטסטי של הדפסים, נוצות, תחרה, עור, מתכת, ניילון, נייר ופלסטיק - חומרים לא שגרתיים שביחד יצרו קולקציה הרמונית המתכתבת עם הדנ"א העיצובי של בית האופנה, לצד הסגנון המובהק של מרטנז עצמו.
אלמנט הניילון והפלסטיק, שפתח את התצוגה, הצליח להפתיע רבים שנדהמו מהדרך היצירתית והמקורית להשתמש בחומרים אלו וליצור מהם אופנת קוטור מורכבת ואלגנטית. בראיון שהעניק לתקשורת הבריטית, סיפר מרטנז כי זווית הראייה שלו היא הרבה יותר ברוטליסטית מקודמיו, ואכן, הסגנון הברוטליסטי בולט מאוד בקולקציה ובמיוחד בפריטי הלבוש שעשויים מניילון ומשלבים סטייטמנט אדג'י לצד פיסוליות מרשימה מחומרים לא צפויים כלל.
הקולקציה הוצגה במהלך שבוע אופנת ההוט קוטור בפריז, והצליחה לבלוט מעל בתי אופנה ותיקים שעוסקים באופנת קוטור קלאסית. ייתכן שבזכות החומרים הבלתי שגרתיים, הקולקציה נתנה מעין בעיטה לאופנת הקוטור "הנורמטיבית" - באותם הפריטים שבהם אופנת העילית הקונבנציונלית הייתה משתמשת בשיפון או בטול - מרטנז השתמש בנייר ובפלסטיק.
בכלל, קולקציית הארטיסנל החדשה של מרג'יאלה, מערערת על אופנת היוקרה ועל האופן שבו נתפסת אופנת הקוטור במרחב. רוב הקולקציה הנוכחית של בית האופנה ממוחזרת או ממוחדשת, כלומר, עשויה מפריטי יד שנייה שפורקו לכדי בגדים חדשים. יותר מזה, על פי ווג ראנווי, הצוות של מרג'יאלה יצר פריטי לבוש מבגדים שנמצאו זרוקים בסלים של חנויות יד שנייה בפריז.
קולקציות קוטור, מתיימרות להציג את אופנת העילית הגבוהה ביותר, שבדרך כלל מורכבת מבדים בשווי אדיר וחומרים שלא ניתן להשיג - מוסכמה שגלן מרטנז החליט לשבור, ואף להגדיר מחדש. אחד הפריטים שנראה על המסלול הוא מכנסי ג'ינס שנרכשו ביורו אחד בלבד - ונצבעו מחדש בסטודיו. בין אם אתם מתלהבים מהרעיון או רואים בו שימוש ציני של קהל לקוחות היוקרה - יש כאן אמירה שאי אפשר להתעלם ממנה: אופנת העילית עוברת שינוי.
חלק ממערכות הלבוש על המסלול הדגישו את השינוי שעוברת תעשיית הקוטור והרגישו כמו "קראפט לא גמור" - מעין עבודת אמנות נהדרת שעדיין לא הסתיימה - אסתטיקה המזוהה עם בית האופנה עוד מימיו של מייסד הבית מרטין מרג'יאלה.
כיום בתי אופנה מסחריים וגדולים רבים מנסים להראות חזות אוונגרדית ובועטת, ומנסים להשתמש במסווה הזה על מנת להגיע ללקוחות חדשים בתוך תעשיית האופנה - אבל למרג'יאלה יש את זה בדנ"א של בית האופנה מאז יסודו. בקולקציה הנוכחית של מרטנז, אמנם נוצרה תחושת גלאם חדשנית ונוצצת - אך כזו שמשלבת עדיין אוונגרדיות.
כחלק ממלאכת היד הייחודית שבלטה בקולקציה, מרטנז בחר להפגין את יכולות העיצוב המופלאות שלו בעור, אלמנט מרכזי בקולקציות שלו עבור דיזל. אמנם הוא עשה זאת בצורה שונה מאוד מבחינה סגנונית - אך ניתן לשים לב שהוא משתמש בטכניקות זהות.
אמנות הקראפט באה לידי ביטוי בקולקציה גם דרך אבנים משובצות ומנצנצות, ששובצו בקפדנות על חלק גדול ממערכות הלבוש ובמיוחד על שמלות הקוטור המרהיבות, שכללו אבני חן, קריסטלים, תליונים, מדליוני זהב, קמעות, עגילים, פנינים ועוד.
בקולקציית הארטיסנל, מרטנז בחר לתת כבוד למורשת של בית האופנה ובמיוחד למייסד מרטין מרג'יאלה, אך העניק פרשנות מעניינת גם לעידן של קודמו בתפקיד, ג'ון גליאנו. בקריצה למעצב העל, בחר מרטנז לרפרר את הגזרות האייקוניות ואת "מחוכי השפיץ" הצמודים שמזוהים עם תקופתו של גליאנו, המדגישים את הגוף ומעניקים אלמנט דרמטי.
יותר מכל, הקולקציה הראשונה של מרטנז במרג'יאלה עסקה במסתורין. כל מערכות הלבוש בתצוגת האופנה כללו מסכת פנים ייחודית המותאמת ללוק המוצג על המסלול - רפרנס בולט ומרכזי למייסד מרטין מרג'יאלה, ששילב מסכות בכמה מתצוגותיו בשנות ה-90. אך אם מרטין מרג'יאלה נתן לדוגמניות לעטות צעיפים על פניהן, מרטנז נתן לדוגמנים לעטות מסכות מורכבות יותר, אם לא קסדות.
בשנות ה-90, הבחירה של מרטין מרג'יאלה להסתיר את פני הדוגמניות לא הייתה שגרתית - שכן זהו היה עידן ה"סופרמודלס" - דוגמניות על כמו נעמי קמפבל, לינדה אוונג'ליסטה, סינדי קרופורד וקייט מוס כבשו את מסלולי התצוגות והצעידו (תרתי משמע) את תעשיית האופנה לעבר עידן חדש ושינוי משמעותי, שבו הפנים מקבלות פוקוס רחב. דווקא בעידן כזה, מרג'יאלה החליט לחגוג את האמנות של הבגד וליצור אמירה מנוגדת.
הבחירה של מרטנז לשחזר את כיסויי הפנים האייקוניים של מעצב העל, היא מעבר לעוד רפרנס שגרתי - יש כאן סטייטמנט חזק שלא כדאי להתעלם ממנו. בעולם שבו האופנה הפכה לבידור, אירוע המט גאלה מתמקד בסלבריטאים והשטיחים האדומים יותר מסוקרים מתצוגות האופנה, מרטנז בוחר להאיר עם הזרקור על מערכות הלבוש המשובחות שיצר ולהזניח מאחור את הפרסונות הציבוריות והדוגמניות המפורסמות שמאחוריהן.
באופן מעניין, למרות הבחירה להסתיר את פני הדוגמנים, מרטנז הדגיש את היכולת לבטא זהות אינדיבידואלית ואישיות עצמאית דרך המסכות: כל אחת ממסכות הפנים הייתה שונה מאוד מבחינה סגנונית, והוכיחה כיצד בני אדם יכולים לבטא את עצמם גם מבלי להיראות. חלק מהמסכות היו יותר עדינות, שקופות ועשויות בד, כשאחרות היו יותר כבדות, אגרסיביות ו"הארדקור" - חלקן עשויות ממתכת וחלקן מזכירות קסדות אופנוע.
בעקבות השוני הגדול בין מסכות הפנים שהוצגו בקולקציה, כל אחת מהן מרפררת תקופה או יצירה שונה. חלק ממסכות הבד הלבנות והשקופות הזכירו את היצירה האייקונית "הנאהבים" של רנה מגריט, המציגה זוג מתנשק עם מטפחות בד לבנות, בעוד שמסכות המתכת הזכירו בחלקן מסכות אבירים או מסכות קבורה יווניות מהמאה ה-16.
בהיבט הפסיכולוגי, הפנים המוסתרות על המסלול גורמות לנו לגירוי משמעותי יותר ולסקרנות פנימית חזקה, גם אם אנחנו יודעים מי הדוגמן או הדוגמנית שעומד מאחורי המסכה הייחודית. לצד התפאורה המעניינת ומערכות הלבוש הבלתי שגרתיות, המסכות מעניקות אלמנט דרמטי ומסתורי לכל הקולקציה - כזה שגורם לנו לחשוב ומשאיר אותנו במעין תעלומה - כמו בנשף מסכות קלאסי, שבו המשתתפים לא תמיד יודעים מי האדם שאיתו הם רוקדים.
יותר מזה, עולה כאן שאלה מעניינת לגבי פרטיות ואנונימיות. בעידן שבו הפיד ברשתות החברתיות מתעדכן ללא הרף ואפשר לדעת הכל על כולם, אנונימיות הופכת ליוקרה החדשה - דבר שלא כולם יכולים להרשות לעצמם. במקרה הזה, המסכה היא לא רק פריט אופנתי, אלא כלי יעיל שעוזר לשמור על הפרטיות.
הסוגייה הזו הופכת לאירונית ומעניינת עוד יותר, כשנזכרים בחייו של מרטין מרג'יאלה, האיש שקנאי לפרטיותו יותר מכל. מרג'יאלה ידוע בהימנעותו מעיני הציבור, והעדיף להישאר אנונימי לאורך כל קריירת האופנה שלו וגם אחריה, כשגם כיום, עולם האופנה לא יודע איך הוא נראה - ואפילו "יורש העצר" שלו גלן מרטנז הודה כי הוא לא בטוח איך נראה המעצב כיום או אם הוא פגש אותו אי פעם.
מרטין מרג'יאלה, מכונה לעיתים קרובות "האיש הבלתי נראה של האופנה" בשל סלידתו מראיונות, הופעות פומביות ותרבות סלבריטאים - אך לא סתם: האנונימיות שלו הייתה בחירה מכוונת, דרך להעביר את המיקוד מעצמו לבגדים ולתהליך היצירה - פעולה שגם המסכות בעיצובו ביצעו באפקטיביות רבה - וכיום גם אלה בעיצובו של מרטנז.
בעוד שהאנונימיות שלו הייתה לעיתים מקור לתסכול עבור התקשורת, היא תרמה גם למסתורין שלו ולקסם המתמשך מעבודתו. תעשיית האופנה, המונעת על ידי שינויים והתחדשות באופן מתמיד, מעצבים מתחלפים וטרנדים שהולכים ובאים, מכורה לקסם המסתורין שמשאיר אותה בהתלהבות, משיכה וסקרנות - ואולי זה כל הסיפור.
Comments