אופנה צריכה לקדם שינויים פוליטיים, לא להפך
- thereallabelblog
- Oct 22, 2022
- 5 min read
מאז ומעולם, האופנה והפוליטיקה הלכו יד ביד אך נדמה כי בשנים האחרונות הנושא הזה בוער מאי פעם וכולל בתוכו הצהרות חברתיות, מסרים נסתרים ואף ניצול כלכלי
כמי שמרותק מהקשר שבין אופנה ופוליטיקה, סבב הבחירות הנוכחי מצליח לעניין אותי ולאו דווקא בגלל העמדות הפוליטיות של הפוליטיקאים השונים. הסבב הנוכחי, הזכיר לי כתבה שעבדתי עליה לפני כשנה וחצי ונגנזה טרם עלייתה לאוויר. בכתבה סיפרתי על "החזית הורודה" – אותה תנועה פוליטית מדוברת שמחתה נגד שחיתות פוליטית בזמן שלטון נתניהו, אך באופן מפתיע, לא סיקרתי אותה בצורה המקובלת בערוצי החדשות והתקשורת הפוליטית. בחרתי לייצר שיח על אופנה פוליטית ועל המשמעויות השונות בבחירת צבעים למען מחאות חברתיות.
החזית הורודה, בחרו את הצבע הורוד באופן מכוון על מנת לשנות את תדמית מתנגדי נתניהו ולעצב מחדש את הדימוי הקולקטיבי. בעקבות כך, הפרספקטיבה של הציבור הרחב השתנתה ובמקום לראות את תנועת "הדגלים השחורים" שהציגה את החלקים השליליים בשלטון, הם ביססו אלטרנטיבה אופטימית, נשית, אמנותית וממותגת היטב.
באותה הכתבה, התייחסתי גם לשרה מירב מיכאלי, שבאותה התקופה הייתה חברת כנסת מן השורה. הבחירה שלה ללבוש רק שחור יחד עם הטענה כי "רק ככה יתייחסו למה שיש לי להגיד" גרמה לי לתהות לגבי הצהרות פוליטיות דרך פריטי לבוש. אחד הדברים שמיכאלי לא לקחה בחשבון הוא שבימינו הרבה מהפכות מתרחשות דרך מערכות הלבוש וניתן לבסס מחאות שלמות דרכן, שכן באותה התקופה שהסרטון יצא, רבים דיברו על כך שהיא לובשת רק שחור, תוצאה הפוכה ממה שרצתה.
צבעים הם אחד הכלים המשמעותיים ביצירת מסר פוליטי ויכולים להשפיע רבות על התפיסות הפוליטיות ועל חשיבות הנושאים המדיניים, הכלכליים והחברתיים בהתאם. בניגוד לצבעים שרק מרמזים לנו על כוונותיהם של הפוליטיקאים, יש כאלו הבוחרים להעביר דרך בגדיהם מסר חד וברור בהרבה, למשל הפוליטיקאית מירי רגב, שבעצמה הייתה במרכז סאגה בעקבות פריטי הלבוש שבחרה. כזכור, בשנת 2017 רגב לבשה לפסטיבל קאן את "שמלת ירושלים", שמלה אשר תחתיתה מקושטת בתצלום של מסגד אל עקצא, אותה יצר מעצב האופנה אביעד אריק הרמן.
בין אם מדובר במסר גלוי או נסתר, אין ספק שהאופנה הפוליטית היא כבר כמעט בגדר חובה עבור פוליטיקאים, חברי כנסת או אקטיביסטים שמעוניינים להעביר מסרים פוליטיים לציבור. כמו הפוליטיקה בישראל, גם האופנה הפוליטית מצליחה להיות נושא מעט נפיץ, אך כזה שמייצר הרבה עניין, כמו למשל המותג הישראלי- פלסטיני "אדיש", שמעסיק תופרות ורוקמות פלסטיניות מהשטחים ואף מצרף את שמן המלא יחד עם מפה של מקום ייצור הבגד בכל הזמנה.
"אדיש" הפך במהרה להיות אחד המותגים המדוברים במזרח התיכון ובעולם בכלל ונמכר לבוטיקים וחנויות יוקרה ברחבי העולם. בתור מותג פוליטי במהותו, אדיש מצליח להעלות שאלות רבות לגבי החברה בישראל, קידום אוכלוסיות מוחלשות, ניכוס תרבותי ומעמד התושבים הפלסטינים בשטחים. כמותג פוליטי, נראה שגם אדיש, שנפתח בשנת 2018 ע"י צמד הישראלים אייל אליהו ועמית לוזון, נחשב לשנוי במחלוקת.
כולנו יודעים שמדינת ישראל נמצאת על המוקד באופן קבוע, במיוחד כאשר מדובר בתרחישים פוליטיים, בסופו של דבר מדובר באזור הנפיץ ביותר בעולם. גם בתעשיית האופנה הישראלית וגם בזו העולמית, נהוג להתייחס לישראל ולהביע ביקורת, חלקם עושים זאת דרך פריטי לבוש וקולקציות מעוצבות וחלקם דרך הרשתות החברתיות, כמו שעושות הדוגמניות בלה וג'יג'י חדיד, שהפכו לנשים השנואות ביותר בישראל.
אין ספק שהבעת דעה פוליטית היא סיכון. לא מעט מעצבים, דוגמנים ואנשים בכירים בתעשייה יודעים כי אם יביעו את דעתם בפומבי, ישנם רבים אחרים שלא יסכימו איתם ואף יקראו להחרימם. אז למה כדאי להביע דעה פוליטית? זו שאלה טובה. בעוד שיש מעצבים ובתי אופנה שמביעים את דעתם הכנה על מנת לגרום למהפכות ושינויים אמיתיים ולנפץ מוסכמות חברתיות ופוליטיות, חלקם בוחרים להביע את דעתם דרך קונצנזוס, נושא המוסכם על רוב החברה וכך, דרך הבעת דעה זו, הם מצליחים להעלות את מכירותיהם.
בראיון שעשיתי לפני מספר חודשים עם מעצב האופנה דוד וקסלר, דיברנו על הבעת דעה פוליטית בעולם האופנה וכן על ניצול ציני ושימוש בפוליטיקה על מנת לייצר יותר מכירות בבתי אופנה ותאגידים גדולים. וקסלר, למד את התואר השני שלו בעיצוב אופנה בבית הספר סנטרל סיינט מרטינס שבלונדון ושם יצר את פרויקט הגמר שלו שנקרא "בגדים לבוגדים", מעין ריקליימינג לכינוי הנפוץ ביותר לשמאלנים- "בוגדים".
"התרבות הפופולרית לוקחת אותנו למקום מאוד מיליטנטי, לאומני. הרצון שלי היה ליצור דימוי לגברים שמאלניים, ערכיים ומוסריים שהם גם מגניבים ואדג'יים, כאלו שרוצים להילחם על מה שחשוב להם" הוא מספר. ובכן, גם כיום וקסלר עוסק רבות בתחומים פוליטיים בקולקציות שלו ומותח ביקורת על סמלים צבאיים, נושאים מדיניים ותרבות פוליטית, דבר שכנראה יש לו השלכות אך לא נועד על מנת לצבור רווחים כלכליים כמו בתי אופנה אחרים.
"אני חושב שהשימוש של בתי אופנה בפוליטיקה הוא מורכב" הוא מסביר. "מדובר בקפיצה על הטרנד ועל הגל הפוליטי, כמו שיש גם על מושג הקיימות. רואים שמשהו הולך ורואים שהדור הצעיר יותר מעורה פוליטית ויותר מונע מבחינה פוליטית ברכישות שלו. הם פשוט עושים הירתמות מזויפת, כאילו אכפת להם. אני חושב שזה תחום טריקי". וקסלר, משווה את הניצול הפוליטי שנעשה למען מטרות כלכליות לגרין וושינג- מונח המתייחס לחברות שמשתמשות בטרנד הקיימות על מנת לייצר מכירות וללא כל עשייה ירוקה לטובת הסביבה.
ההשוואה לגרין או פינק וושינג היא נכונה. חשוב שבתור צרכנים נדע להבדיל בין מעצבים שהנושא הפוליטי באמת חשוב להם לבין חברות ותאגידים הגורפים הון כלכלי ופוליטי מהקולקציות והאמירות האלו. על מנת לדעת באמת, כדאי לקרוא ולחקור מה עושה כל חברה בנושאים הפוליטיים, החברתיים והסביבתיים מעבר לקולקציה הנוכחית שלה.
אחד מהנושאים הפוליטיים החמים שקצת עבר "שטיפה פוליטית" מצד החברות ובתי האופנה הגדולים הוא המלחמה באוקראינה. חברות רבות החליטו ליצור מחוות תמיכה באוקראינה, להציג קולקציות ייעודיות ופריטים בצבעי כחול וצהוב. בית האופנה בלנסיאגה, יצר גם הוא מחווה מעט שנויה במחלוקת לפני כשמונה חודשים, בתצוגת האופנה של המותג. חלק מהמבקרים ראו בזה שימוש פוליטי ציני וחלקם שמחו לראות מעורבות פוליטית בתצוגת אופנה, במיוחד כשזה בא מכיוונו של דמנה, מנהל הקריאייטיב של בלנסיאגה, ששיתף את סיפורו האישי.
ההנחה שלי היא שמדובר בנושא רגיש, לא תמיד מבינים בבירור באיזה קונטקסט הדברים נאמרו, מאיזו סיבה או "למה עכשיו". לרוב, זה אף משתנה ממדינה למדינה ובין תרבויות. למשל, בחודש מאי האחרון, מגזין V האמריקאי העלה הפקת אופנה לכבוד יום הזיכרון לחללי הצבא האמריקאי. בהפקה, היה ניתן לראות מספר גברים נאים בעלי שרירים רחבים בגופיות, מכנסי חאקי ופריטים עם הדפס קמופלאז', הפקה עם מאפייני קריאייטיב לא רעים אך לא כזו שמתאימה באופייה להיות מוצגת ביום הזיכרון.
לאחר כמה זמן שבו חשבתי על המקרה, הבנתי כי אמנם בישראל הנושא של יום הזיכרון הוא רגיש ונפיץ ביותר וזה "לא היה עובר" בארץ, אך ככל הנראה בארה"ב יש מאפיינים אחרים ליום הזיכרון ולהוקרת התודה והכבוד אל חיילי הצבא האמריקאי. כפי שהפוליטיקה משתנה בין מדינות, כך משתנה ההקשר החברתי והתרבותי של מה שנהוג בגבולות הפוליטיקלי קורקט המודרני.
האופנה הפוליטית מצליחה לגעת בכל חתכי האוכלוסייה, המגדרים והגילאים. בסופו של דבר, כשאנו בוחרים את הבגדים שלנו, אנחנו אומרים לעולם מהי הזהות שלנו ולאן אנחנו משתייכים. מתפקידם של מעצבי האופנה ליצור בגדים שיכולים לגרום לקהל הלובשים אותם להזדהות ולהתרגש איתם.
בחודשים האחרונים, לאחר מחאת "מי טו", מחאות נשים נוספות חזרו לקדמת הבמה, בעקבות איסור ההפלות בארה"ב ומחאות החיג'אב באיראן. בהפגנות הרבות בשתי המדינות, מצליחות המפגינות להעביר מסרים פמיניסטיים ועוצמתיים דרך פריטי הלבוש ובמחאות באיראן, אף נלקח צעד נוסף מכיוון שמדובר בהפגנות העוסקות תחילה באופן הלבוש של הנשים במדינה.
כך, נראה שלמרות שהאופנה והפוליטיקה תמיד הלכו יד ביד, לאחרונה התחום רק הולך וגובר והשימוש בפוליטיקה עוזר למעצבי האופנה להעביר את המסרים והאידיאולוגיות שלהם. אי אפשר להימנע מהקשר הישיר של פוליטיקה לבחירות הלבוש שלנו אך חשוב שנשים לב שפריטי הלבוש אכן מקדמים שינויים פוליטיים ולא שהמסרים הפוליטיים מקדמים מכירות של פריטי אופנה.
Comments