התרבות המודרנית חוזרת לאידיאל יופי ישן
- thereallabelblog
- Aug 26, 2023
- 2 min read
הקשר בין ליין הגברים של דיור בתקופת הדי סלימאן, גיליון ספטמבר החדש של ווג ופרישתה של המעצבת אסתר מנס מלוח הזמנים הרשמי של שבוע האופנה בפריז
ביומיים האחרונים יצא לי לקרוא על תקופתו של המעצב הדי סלימאן בבית האופנה דיור ועל כך שהוא היה זה שהקים את ליין הגברים של בית האופנה. הדבר הבולט ביותר שככל הנראה סלימאן עשה באותה התקופה, הוא שינוי הסילואט הגברי ובנייתו מחדש. סלימאן, יצר גזרה דקיקה, נערית ואנדרוגינית ובכך בעצם עיצב את מבנה הגוף הגברי המקובל בתעשיית האופנה, ששולט גם היום במסלולי התצוגות באופן כזה או אחר, בתוספת מעט שרירים.
כשקראתי על שינוי הצללית הגברית, לא יכולתי שלא לחשוב על שני אירועים שקרו לאחרונה בתעשיית האופנה ומתקשרים באופן ישיר לאידיאל היופי, הפעם בזירה הנשית. האחד, גיליון ספטמבר המשותף של ווג האמריקאי והבריטי, בו מוצגות דוגמניות העל האייקוניות של שנות התשעים. הבחירה של עורכי ווג, להציג דוגמניות על מהניינטיז, על שער גיליון ספטמבר, הידוע כגיליון החשוב ביותר של תעשיית האופנה, היא בחירה המודעת למה שהקהל רוצה.
בתרבות המודרנית, במיוחד בקרב חובבי האופנה, נהוג להסתכל על הניינטיז ועל תחילת שנות האלפיים, כתקופת הזוהר של תעשיית אופנה, ובצדק, הרבה רגעים היסטוריים קרו שם, אך עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שאופנת שנות התשעים, הביאה עמה גם מודל יופי פרובלמטי שכלל את ה"הירואין שיק", מגמה המקדשת רזון ומזוהה עם דוגמנית העל קייט מוס, שאמנם לא הייתה חלק מצילומי השער החדש, אך ללא ספק מזוהה עם אותה התקופה שהמגזין מנסה להציג.
האירוע השני שקרה השבוע, הוא הכרזתה של מעצבת האופנה אסתר מנס, הידועה בקידום מידות גדולות ומגוון יופי רחב, על כך שלא תשתתף במהדורה הקרובה של שבוע האופנה בפריז. כשמסתכלים על אופנת הנשים בשלושים השנים האחרונות, ניתן לראות עליות ומורדות בכל הקשור לאידיאל היופי, כאשר שיא הגיוון חל בסוף שנות העשרה, טרום הקורונה. לאחר מכן, בתי האופנה שכל כך התגאו באופנה האינקלוסיבית שלהם, חזרו לשיק השדוף ונותרו מספר קטן של מעצבים הבוחרים להשתמש ביופי מגוון, ביניהם אסתר מנס, אשר תצוגות האופנה שלה כוללות רוב של דוגמניות פלאס סייז, ולכן ההחלטה שלה שלא להשתתף בשבוע האופנה בפריז, היא משמעותית מאוד עבור ייצוג מגוון רחב של יופי בתעשיית האופנה.
שני האירועים הללו מדגישים את ה"חזרה לשעבר" של תעשיית האופנה בכל הנוגע לייצוג אידיאל יופי נשי וגרמו לי להגיע לכמה מסקנות. הראשונה, עוסקת באידיאל יופי גברי מול נשי. גם בעידן הגיוון והאינקלוסיביות ששלט כאן עד לא מזמן, רוב ייצוג אידיאל היופי בתעשייה עסק בנשים במידות גדולות, עם הבלחה של בעלי מוגבלויות או דוגמנים מבוגרים, אך לא נראו גברים במידות גדולות, אולי רק בשתי תצוגות. העובדה הזו מעניינת מכיוון שהיא מוכיחה כי אידיאל היופי הגברי נותר סטטי לאורך שני עשורים, בעוד שזה הנשי שינה את צורתו מספר פעמים, ועדיין רוב השיח על שינוי אידיאל היופי, עוסק בגוף הנשי.
המסקנה השנייה, עוסקת בהאשמת תעשיית האופנה באידיאל יופי מצומצם. במשך שנים, גם אני האשמתי את תעשיית האופנה בחוסר הגיוון של אידיאל היופי, אך כאשר מסתכלים על הנתונים בשטח ועל השינויים הרבים שעבר אידיאל היופי הנשי בשנים האחרונות, ניתן להבין כי לתעשיית האופנה אין אג'נדה חד משמעית בתחום הזה, היא לא זו שמכתיבה אותו, בניגוד למה שנהוג להגיד בציבור.
תעשיית האופנה, נוהגת לזוז יחד עם הלך הרוח המשתנה בתרבות המודרנית ובחברה בה אנו חיים, היא כמו זיקית המשנה צבע. זה נכון שלתעשיית האופנה יש חלק משמעותי בייצוג אידיאל היופי הקיים, אך היא לא זו שמשנה אותו. כמו כל תעשייה, גם לתעשיית האופנה יש אינטרס למכור פריטי לבוש והיא מבינה את השינויים החברתיים המתרחשים בכל הקשור לגוף ולבוש ופועלת לפיהם.
Comments