סיפורים אישיים יוצרים אופנה מעולה: בוגרי בצלאל
- thereallabelblog
- Jul 8, 2022
- 3 min read
תערוכת המחלקה לצורפות ואופנה של בוגרי בצלאל מציגה סיפורים אישיים מלבם של הסטודנטים שהפכו לאופנה איכותית ומעניינת שעוסקת במגמות מרכזיות
בית הספר הגבוה לעיצוב ואמנות "בצלאל", פותח בימים אלו את שעריו בשביל תערוכות הבוגרים שזה עתה סיימו את לימודי התואר שלהם. במחלקה לצורפות ואופנה, שעומדת בראשה שלי סתת קומבור, בחרו הסטודנטים לעסוק בסיפורים האישיים והרגישים ביותר שלהם וליצור מהן קולקציות מרשימות.
על פי סתת קומבור: "הלימודים במחלקה מהווים מרחב לעשיה פרומה, בלתי מסומנת, תוך הקפדה על נקיטת עמדה המתייחסת לרבדים אתנולוגיים, פוליטיים, מגדריים וחברתיים, לאורך כל הדרך ניתנה האפשרות להרהר ולערער תוך שמירה על הזהות האותנטית שלהן ושלהם כיוצרות ויוצרים."
תערוכת הבוגרים, מצליחה לחשוף את הרגשות העמוקים ולהעביר באופן נהדר את סיפוריהם האישיים והסוגיות שהסטודנטים בחרו לעסוק בהם דרך מערכות הלבוש. כל אחת ואחת מן הקולקציות מספרת סיפור שלם שעובר דרך חומרים לא שגרתיים, גזרות מורכבות, קונספטים יחודיים וביטוי עצמי נועז ובולט. בהחלט נראו בתערוכה מספר קולקציות מרהיבות אך אלו המעניינות ביותר
אוריה אטיאס חדד
הקולקציה של אוריה אטיאס חדד עוסקת בילדותה שבשנות ה90. אוריה אטיאס חדד, שבבעלותה חנות וינטג' דיגיטלית, התאימה את הקולקציה גם מבחינה ירוקה ובחרה להשתמש בפריטים משומשים ששינו את ייעודם, כמו תמונות או בובות. הקולקציה לקוחה מעולם התוכן הילדותי, רובו כולל רפרנסים לדמויות מצוירות ולבובות משחק.
הסיפור שעומד מאחורי הקולקציה, מדבר על הגירושין של הוריה והרצון לברוח מהמציאות הקיימת דרך ערוצי הילדים בטלוויזיה של שנות התשעים: "הנוסטלגיה שבפרויקט היא ילדותי בצל הגירושין של הוריי וההשלכות שלהם על חיי, בהן מעברי דירות תכופים וחוסר יציבות שאפיין את ילדותי ונעוריי".
כאמור, הקולקציה אינה מורכבת מחומרים קלאסיים וניתן לראות כי אטיאס חדד בחרה לצאת מהקופסא ולשלב חפצים ואביזרים שונים בתוכה. מכיוון שהנושא מדבר על ילדותה, בחרה אטיאס חדד להשתמש במאפיינים עיצוביים וסממנים חיצוניים קשורים כמו צבעוניות עזה, יצירתיות, ציורים רבים ובובות.
יובל אלעזרי וולקני
פרויקט הגמר של יובל אלעזרי וולקני עוסק בזבל. בתור נושא, זבל כמובן הוא לא הדבר הראשון כשחושבים עליו בהקשר של אופנה ו"גלאם", אך בשנים האחרונות, השיח על קיימות והרצון לזהם ולבזבז פחות רק הולך וגובר. משבר האקלים מחריף וגם תעשיית האופנה מבינה כי היא חייבת לעבור לייצור המתחשב בתנאי האקלים ובסביבה.
על פי אלעזרי וולקני: "זבל מאז ומעולם 'קרץ' לי ונתפס אצלי כחומר מבוזבז. בשנים האחרונות אני אף מנסה לייצר כמה שפחות שאפה ביתית. כך גיליתי שאריזות הן המרכיב העיקרי שנמצא בפח האשפה שלנו." ובכן, פרויקט הגמר של אלעזרי וולקני עשוי מאריזות של מוצרי מזון ואפשר לשים לב כי המחקר נלקח כמה שלבים קדימה והחומרים הלא שגרתיים שבהם השתמשה, שזורים בתוך מערכות הלבוש שיצרה בצורה פנטסטית.
כחלק מהחומרים, השתמשה אלעזרי וולקני בשקיות ניילון, קרטוני ביצים, עיתונים ושקיות חטיפים, מה שגרם לעניין רב ואף לתהיות על משמעות הקיימות בימינו. בגדול, קיימות ואיכות הסביבה, אחת המגמות החזקות בעולם האופנה ובכלל, נראתה בקולקציות של רוב הסטודנטים והיישום שלה בתוך הקולקציות ופריטי הלבוש נעשה היטב.
הילה מדיוני
הקולקציה של הילה מדיוני, עוסקת במעבר שלה מהעיר אל המושב. כחלק מאותו מעבר, מערערת מדיוני על תפיסת החיים הקיבוצית ומצליחה להגיע לתובנות חשובות כחלק מסוגיית ההשתייכות שלנו בחברה. מדיוני, מספרת כי בחרה לא להשתלב ולהיבדל דרך פריטי הלבוש שלה מהחברה על מנת לשמור על מי שהיא.
בקולקציית הגמר, מדיוני מקצינה את סטיגמת ה"פרחה" הידועה, שדבקה אף בה בעבר ונראה כי היא בחרה לעשות זאת באמצעות ריקלימיינג ולהתייחס לדמות הפרחה מפרספקטיבה שונה. אם בעבר, זלזלו בדמות הזו ובמאפיינים הויזואליים שלה, מדיוני בוחרת לפאר אותם.
בקולקציה ישנו שימוש באותם מאפיינים ויזואליים המזוהים עם סטיגמת הפרחה כגון סברובסקי, פייטים, נוצות, שרשראות מתכת וכו. מדיוני בחרה ליצור סטייטמנט צעקני וגדול ולכן השתמשה בבדים מנומרים ונוצצים ובכך צעקה את האמירה החברתית שלה.
דפנה יעקובוביץ
הקולקציה של דפנה יעקובוביץ עוסקת ב'תסמונת המתחזה'. תסמונת המתחזה, היא "מצב שבו אדם המציג הישגים גבוהים, חווה למעשה חוסר ביטחון ביכולותיו ובהישגיו, חושש מביקורת ומחשיפתו כמתחזה." הקולקציה של יעקובוביץ, מורכבת מדיוקנה האישי, המודפס על הבדים ומהם בחרה ליצור מספר מערכות לבוש שונות שבכל אחת מהן מופיע הדיוקן בצורה אחרת.
הגזרות הכוללות קפלים, א- סימטריה ואוברסייז, חושפות את הגוף ובו זמנית מסתירות אותו, כפי שפועלת תסמונת המתחזה, האדם שבעצם מפגין ביטחון עצמי גבוה, יכול להרגיש גם חסר ביטחון מבפנים. הנושא שבחרה יעקובוביץ, יכול לדבר לכולם מכיוון שהוא מפגיש בין הערך העצמי בחברה המודרנית אל מול חוסר הביטחון הפנימי.
כחלק מהפרויקט, יעקובוביץ שואלת את עצמה שאלות חשובות בנוגע לזהות שלה, למקום שלה כיוצרת ומעצבת ולחותם האישי שהיא משאירה.
Comments