ערעור דפוסי הלבוש המגדריים אצל הגבר החדש
- thereallabelblog
- Apr 30, 2022
- 5 min read
האופנה הקווירית שוטפת את כולנו, החל מהמפורסמים ותצוגות האופנה עד לרחובות ולמגמה הנוכחית בארץ. שינוי הסטנדרטים באופנת הגברים נראה לעין ובולט במיוחד
קשה לפספס את השינויים המהותיים שמתחוללים באופנת הגברים המודרנית ובמערכת היחסים ההדוקה שבין מגדר לאופנה באופן כולל. תפיסת העולם הקובעת איך גברים אמורים להתלבש השתנתה עשרות פעמים לאורך המאה האחרונה ולאורך ההיסטוריה בכלל, אך הפעם נראה שהשינויים החדשים מביאים לידי ביטוי נורמות חברתיות חדשות שיכולות להגדיר מחדש את האופנה ואף את איך שהעולם עומד להתנהל.
חלק נכבד מהשיח העכשווי והער על אופנת גברים וסוגיות מגדריות באופנה קיים בגלל משפיענים ובתי אופנה שאימצו את המגמה. ניתן לראות זאת דרך מפורסמים כמו בילי פורטר, שלבש לטקס האוסקר שמלה הכוללת בתוכה גם חליפת טוקסידו, הארי סטיילס, שהעלה לכותרות את הנושא באופן מיוחד כשלבש שמלה על שער ווג האמריקאי ואפילו את הייצוג הישראלי בביצה המקומית שלנו- רן דנקר, שלבש שמלה לקליפ שלו "השמלה החדשה שלי".
אותם סלבס, שמעלים לכותרות את השיח על הסטנדרטים והנורמות המצופים מהלבוש ומההתנהגות של הגבר העכשווי, משנים את החשיבה המגדרית בעולם. כניסת התרבות הקווירית לתוך ממדי הרשתות החברתיות תופסת מקום משמעותי וניכר ומצליחה להיכנס למעמקי המיינסטרים ועולמות תרבות הפופ.
מצד קהילת הלהט"ב+ יש ויכוח סוער על הדיון הבלתי פוסק (מזה שנתיים) על הארי סטיילס. לצורך העניין, חלק מהקבוצות הלהט"ביות והא- בינאריות במיוחד רואות את סטיילס, כמי שמנכס תרבות קווירית, מעצם היותו גבר סטרייט וסיסג'נדר, מה שמעלה שאלה חשובה יותר. בעבר הרחוק, לפני מאות שנים, היה נהוג שאוכלוסיית הגברים הכוללת הייתה לובשת שמלות וחצאיות, אך האם בגלל שתרבות זו נשחקה והפכה להיות מעוזי החברה הלהט"בית רק הם אלו שיכולים ללבוש שמלות?
דווקא עצם הרצון לשינוי תרבות ואופנה מודרנית ונתינת הבמה לערעור מוסכמות חברתיות ומגדריות מראה את ההתקדמות של החברה והסביבה. מצד שני, גם הקהילה הקווירית צודקת במובן מסוים, חשוב לפקוח עיניים ולא לתת במה למפורסמים מסוימים המנסים ליצור פרובוקציה ולצבור כוח ופרסום מעצם היותם לובשים פריטים המיועדים לנשים.
על פי המאמר של העיתונאי ותיאורטיקן האופנה לירוי שופן, "למה סטרייטים התחילו להתלבש כמו קווירים?", שפורסם בעיתון "הארץ" באוקטובר האחרון, כך מצמצמים בחזרה את הנזילות המגדרית "המותרת" מבחינה חברתית לגברים ולקהילת הלהט"ב: "כאשר אנשים מאמצים קודים של התלבשות קווירית לא מתוך רצון לערער על הסדר הקיים אלא על מנת לקבל בולטות ולזכות בפרסום, הם נוטים לצטט קלישאות של התלבשות כזו, איזה אתוס מדומיין של איך נראים או אמורים להיראות להט"בים. וכך, מה שעשוי להיראות מתקדם מבחינה סגנונית וחריג, ומושך תשומת לב ברשת החברתית, בעצם ממסגר בחזרה את האופן שבו להט"בים צריכים להתנהל ומתקף ביתר שאת את הקטגוריות החברתיות שנגדן המאבק הקווירי יוצא."
לתרבות הלהט"בית ישנם שורשים עמוקים ותרבות ארוכת שנים שהחלה מתרבות הנשפים וריקוד הווגינג שהגיעו לשיאם בקרב קווירים אפרו אמריקאים בשנות ה80 בניו יורק. אין ספק שכיום התרבות הלהט"בית נכנסה לתוך מעמקי הזרם המרכזי ומצליחה לשגשג במדיה, החל מכלי התקשורת השונים ועד לרשתות החברתיות (בעיקר אינסטגרם וטיקטוק), אך חשוב לזכור שזו לא הפעם הראשונה שאופנת הגברים מקבלת תפנית כשהשינויים המגדריים נכנסים לחיינו.
בשנות ה90, חלה המהפכה המטרוסקסואלית, שהתמקדה בעיקר בטיפוח הגברי וזניחת תדמית "חוטב העצים". בשונה ממה שקורה היום, המהפכה המטרוסקסואלית, שכאמור עסקה בעיקר בטיפוח וקוסמטיקה, הייתה שייכת בעיקר לגברים הסטרייטים ואף לגבר המאצ'ו, שלא ראה קשר בין המהפכה הזו לתרבות הקווירית ושינוי התפיסות המגדריות בכל הקשור למראה החיצוני.
תערוכת האופנה המדוברת בעולם "Fashioning Masculinities" המוצגת בימים אלו במוזיאון "ויקטוריה ואלברט" שבלונדון, מדברת בדיוק על זה. התערוכה, שעוסקת במלאכת האמנות של השינויים המגדריים באופנת הגברים, נועדה להזכיר לנו שלשינוי הסטריאוטיפים והמוסכמות החברתיות העמוקות באופנת הגברים יש היסטוריה ארוכה מאשר למערכות הלבוש הנלבשות על ידי הארי סטיילס או בילי פורטר בלבד.
התערוכה מצליחה להדהד כותרות ברחבי העולם ולתת לאנשים המבקרים בה, וגם לאלו שלא, הסתכלות רחוקה יותר לגבי אופנת הגברים העכשווית אל מול זו ההיסטורית, תהיות לגבי הרעיונות המגדריים הבאים לידי ביטוי בה ומנסה להראות איך חייטים, מעצבים ואמנים בנו, הציגו ועיצבו מחדש את המושג גבריות במשך השנים.
מה שקורה כיום, בשונה מהמהפכה המטרוסקסואלית, מהווה את השינוי המשמעותי ביותר שבו המהפכה המגדרית, אשר חלה גם אצל גברים סטרייטים, נעשית באופן חד וברור שמקבל על עצמו לקיחת קודי לבוש קוויריים. יותר מזה, במהפכה הנוכחית האנשים ההטרוסקסואליים לחלוטין מודעים לקשר בין האופנה שהם לובשים לבין התרבות הקווירית וקהילת הלהט"ב.
אחת השאלות המעניינות כאן עוסקת בזהות ובשייכות דרך האופנה. הגברים הסטרייטים, שהחלו ללבוש חצאיות ושמלות, לשים לק על ציפורניהם או להתחדש בחולצות קרופ טופ מסוגננות, אינם מפחדים מההשלכות החברתיות ורואים את זה מנקודת מבט של אסתטיקה ואופנה מגניבה, מעצם כך שעכשיו על פי נתח גדול בחברה הם "בטוחים בגבריות שלהם" ולכן לא חוששים להיתפס כ"גייז" או נשיים.
המצב המרתק, הגיע לנקודה בה ניתן לראות גברים רבים בחברה, על שלל הנטיות המיניות, מתלבשים בצורה שבעבר הייתה נחשבת ל"הומואית" (ועד היום נחשבת בהרבה אזורים פרימיטיביים) וכך המוסכמות החברתיות שלפיהן עבדנו בעבר משתנות, כבר פחות ניתן לשייך או לזהות נטייה מינית או מגדר של אדם לפי צורת לבושו. כלומר, בחברה המודרנית החדשה, ישנם הרבה אנשים הטרוסקסואליים הלובשים סממנים המזוהים לרוב עם קהילת הלהט"ב ולאו דווקא מעידים דבר על הנטייה המינית של הלובש.
המהפכה הנוכחית, שלא קרתה ביום אחד וגם סביר להניח שלא תקרה בפתאומיות שכזו אצל הציבור הרחב, נמצאת במגמת עלייה חדה ביותר אך בקרב הגברים הסטרייטים היא מאפיינת בעיקר את הגברים שבכל אופן הגיעו מסביבה ליברלית. כלומר, אם מקבילים את זה לחברה הישראלית, הגיוני יותר ש"הבועה התל אביבית" תאמץ שינויים מגדריים באופנה הרבה לפני אזור הפריפריה הנחשב לשמרני יותר.
בהקשר למגמה הזו, האופנה מאפשרת לנו לבטא באופן ויזואלי שינויים מגדריים בתהליך המחשבתי העוסק במגדר, זהות ושייכות. התפיסה החברתית של מהו לבוש המייצג גבריות ומהו לבוש המייצג נשיות השתנתה המון עם השנים, כפי שסוגיות מגדריות נזילות ומשתנות, זה תלוי בזמן ובמרחב, כך גם בארץ.
בשבוע האופנה קורנית תל אביב, שחל רק לפני כחודש, ניתן היה לראות מעצבים רבים שבחרו לעסוק בקולקציות החדשות שלהם בנושאים הקשורים לסוגיות מגדריות וספציפית גם לערעור הסטריאוטיפים הגבריים בעולם האופנה. מעצבי אופנה מצליחים ומתחילים כאחד, כמו דרור קונטנטו, מעצבי הUpcoming designers, דוד וקסלר, הסטודנטים בשנקר ואלון ליבנה הציגו קולקציות ופריטי אופנה שלחלוטין מתכתבים עם המגמה ומציגים אותה באופן מתוחכם וחסר קלישאות.
אחת ההשפעות הגדולות על האופנה הקווירית בישראל היא סצנת מסיבות הלהט"ב התל אביבית. תל אביב, שמזמן הפכה לאחת הערים החזקות בעולם מבחינת יחס לקהילה הגאה וחיי לילה בכלל(והפכה אף לבירת האופנה של ישראל, לפחות) מלאה בתרבות להט"בית וכאשר זו משלבת אופנה, יוצא שילוב פנטסטי ומעניין. ליינים ומועדונים כמו הקוק שוק והבול רום (שנותן רפרנס מדויק ולחלוטין עושה כבוד לתרבות הנשפים של הקהילה הגאה) מצליחים ליצור מסיבות עם תצוגות אופנה והשראות אופנתיות שמשתלבות עם אווירת המסיבות.
אחד הליינים המעניינים של התקופה האחרונה הוא ה"Runaway", ליין מסיבות המשלב בתוכו תצוגות אופנה של ממש- עם דוגמנים ומסלול, אותו יצר יוצר התוכן ואיש האופנה בר סכר, שאף צעד כחלק ממופע הווגינג בתצוגת האופנה של הסטודנטים בשנקר. הליין מצליח לשלב תצוגות אופנה מרשימות המופקות על ידי סכר ונותנות במה למעצבים הצעירים והמעניינים אותם הוא בוחר בקפידה.
לכל אחת מהמסיבות ישנו נושא, בין אם זה מחווה למעצב העל מנפרד טיירי מוגלר ז"ל או מסלול בהשראת אופנת הרחוב של שנות ה2000. הליין, שמתבסס במועדון "לילה", מצליח לשלב את האופנה הקווירית, שבאה באופן טבעי לרוב משתתפי האירוע ונותן פרספקטיבה חדישה ומרעננת לתפקידי המגדר המיושנים. המשפיענים שמדגמנים את פריטי האופנה על המסלול ואנשי המועדון, שמזכיר במעט את הוייב של סטודיו 54, הם אנשי אופנה צעירים, מרביתם מדור הZ ומצליחים להשפיע על האופנה בסביבתם, דרך המדיה החברתית בה הם שולטים ובכך משנים סוגיות מגדר חשובות אצל הגברים המודרניים, גם אם במעט.
ילידי דור הZ, בארץ ובכלל, רואים את סוגיות המגדר בעולם האופנה כנון אישיו ומרשים לעצמם לבטא את מי שהם דרך פריטי הלבוש שלהם, שכן, ביחס לדורות הקודמים, שהיו מקובעים בהרבה בנוגע להגדרות חברתיות, מגדר ונטייה מינית, הם פתוחים וחשוב להם לייצר תפיסות מגדריות אחרות, וזה בא לידי ביטוי גם בבגדים שהם בוחרים.
דור הZ, שאף מהווה נתח שוק גדול, מתעניין באופנה קווירית ורוב הגברים הסטרייטים מדור זה מרשים לעצמם לבטוח בגבריות שלהם ולא מאוימים על ידי פריטי אופנה ורודים, חצאיות או חולצות בטן. כך, האופנה משתנה ומייצרת סגנונות לבוש חדשים- ישנים שמרפררים לאופנה הקווירית והלהט"בית של העבר. אין ספק שסוגיות המגדר וערעור האופנה הגברית המיושנת עומדים להשתנות אפילו יותר ומעניין לראות לאן זה יתפתח בעתיד.
Comments